אורלי, אמא של איתמר מספרת על חוש צדק מגיל ילדות

כשאיתמר היה ילד בגן, היתה בגן מסיבה וכל ילד היה תפקיד. כל ההורים הגיעו אל המסיבה, בה ילדיי הגן היו אמורים להעלות הצגה. כשהגיע התור של איתמר לקום ולהשתתף בהצגה, הוא בחר שלא לקום ושלא לקחת חלק במסיבה ורק נצמד אל אמא שלו שישבה לידו. וכך נהגו גם מספר ילדים נוספים שסירבו להשתתף באותה הצגה, לא קמו והמשיכו לשבת ליד הוריהם. לאחר המסיבה, אורלי שאלה את איתמר מה קרה ומדוע הוא בחר לא להשתתף ואיתמר אמר לה שזה בגלל שהגננת צעקה עליו ועל ילדים נוספים והתנהגה אליהם לא יפה ולכן אותם ילדים החליטו לא להשתתף בהצגה.

הסיפור הזה מתקשר לעוד אירוע שהיה לאחר מספר שנים עת איתמר היה תלמיד בבית ספר תיכון, שם לימדה מורה שהתנהגה בצורה שאינה מקובלת ואינה מכבדת וכללה צעקות והשפלות כלפיי התלמידים בכיתה של איתמר. איתמר סיפר לנו על אותה מורה ואמר שהוא ממש לא יכול שהיא תמשיך ללמד אותו ותהיה חלק מצוות המורים כי היא פוגעת בתלמידים. לכן, איתמר פעל על מנת שאותה המורה תושהה מבית הספר והנהלת בית הספר בחנה את הטענות ובסופו של יום סילקה את אותה מורה. (הערה - איתמר הקליט את אותה מורה כשהיא צועקת והציג להנהלה את אותן "ראיות" אחרת יש להניח שההנהלה לא היתה מתייחסת לדברים בחומרה הנדרשת - אין לי בעיה שתכלול גם את נושא ההקלטה).

אני מוסיף - שאיתמר היה ילד רגיש לסובבים אותו, פעיל (ואף מדריך) בתנועת נוער (כמובן שלאחר מכן מפקד בצנחנים) ותמיד רדף צדק ופעל למנוע עוולות.